אדי

אדי.... זה לא סתם עוד שם....

תארו לכם מצב (חס וחלילה לא עלינו) שבו מודיעים לכם/לקרוביכם על הזדקקות לתרומת איבר..
לאחר ההלם הנפשי באה הציפייה .
בעצם מצפים למישהו שימות ויתרום לכם את האבר החיוני.
לפני שנים ארוכות סבי ז"ל הרגיש לא טוב... לאחר בדיקות הסתבר שהכליות שלו לא מתפקדות והוא זקוק לדיאליזה.

בהתחלה הוא עוד עשה את הדיאליזה בבית. זכורני שהייתי צופה בו מפתח החדר מחטא את המשטח העבודה ואת הקטטר.
מחבר לקטטר צינור ארוך שבקצהו שקית מלאה נוזל והיה תולה לו על הארון.
הנוזל היה נכנס לו ישירות לכליה וכשהשקית היתה מתרוקנת הוריד את השקית לרצפה והנוזל ששטף את הכיליה
היה יוצא החוצה - זהו בעצם התהליך של הדיאליזה.

לאחר זמן לא רב הדיאליזה העצמית כבר לא עזרה והוא היה נאלץ לנסוע מס' פעמים בשבוע לבית החולים
ולהתחבר למס' שעות למכונה שבעצם תפקידה היה לנקות את הדם.
אני זוכרת שהוא היה מגיע תשוש הביתה כאילו עבד בפרך.

הציפיה לתרומה לא התמששה והוא נפטר חודש בדיוק לפני חתונתי...

בעקבות ההרגשה והציפייה לתרומה לסבי חתמתי מיידית לאדי וגם את בעלי (בלי לשאול אותו אפילו).

שהרי עם כל הכאב בלכתו של יקירנו מה יעזור אם נקבור אותו בשלמותו? נאכיל את התולעים בקרקע?

כאן נכנס אדי - זהו חלק ממרכז להשתלות. אם ברצונכם לדעת יותר הנה קישור לאתר של אדי

אנא הצטרפו וחיתמו על אדי ובעצם כך תצילו אחרים....

בריאות לכולנו